הנתבע ביטל הסכם שנחתם בינו לבין התובעת, שלפיו דירה שבבעלות התובעת תושכר לנתבע. התובעת הגישה להוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר, המתייחסת לאחת מתוך שתיים-עשרה המחאות שהפקיד הנתבע בידיה עבור תשלום שכר הדירה. התנגדות לביצוע השטר שהגיש הנתבע התקבלה, ונקבע שהתובענה תתברר בסדר דין מהיר.
השאלה השנויה במחלוקת היא, מי מבין הצדדים הפר את הסכם השכירות. אם יימצא שהנתבע הפר את ההסכם, כי אז השאלה מה סכום הפיצוי שהתובעת זכאית לו.
רקע דיוני והערה על מתן פסק הדין
2. ראשיתה של התביעה היא כאמור, בבקשה לביצוע שטר, שהגישה התובעת, המתייחסת להמחאה בסך של 4,400 ש"ח שמועד פירעונה ביום 16.12.2007. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר, ובהחלטה שניתנה על-ידי הרשמת ביום 10.4.2008, ניתנה לנתבע רשות להתגונן, ונקבע שהתובענה תתברר בסדר דין מהיר. כתבי הטענות בהליך ההתנגדות לביצוע השטר, היוו את כתבי הטענות בתובענה.
בישיבה המקדמית שנקבעה ליום 19.11.2008 לא התייצב הנתבע, וכבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, שלפניו נדונה התובענה, נעתר לבקשת בא-כוחה של הנתבעת ונתן פסק-דין נגד הנתבע. בעקבות הודעה שהוגשה על-ידי בא-כוחה של התובעת, בעניין הסכמות שאליהן הגיעו הצדדים, ניתנה ביום 6.1.2009 החלטת בית המשפט שלפיה פסק הדין שניתן בהיעדר הנתבע בוטל, והתביעה תוקנה כך שהועמדה על סך של 13,200 ש"ח (שווי שלוש המחאות, שכל אחת בסך של 4,400 ש"ח). מאז התקיימו שתי ישיבות מקדמיות נוספות (ביום 4.2.2009 וביום 23.4.2009), וההוכחות, כמו גם סיכומי טענות הצדדים, נשמעו ביום 10.6.2009.
3. כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל נפטר בחודש פברואר 2011, לאחר שכאמור, הסתיימה שמיעת התובענה, לרבות הראיות וסיכומי הצדדים, אך קודם למתן פסק הדין. בהתאם להנחייתה של נשיאת בית משפט זה, כבוד השופטת שולמית דותן, התיק הועבר אליי למתן פסק-דין.
תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט בן-עטר ז"ל תשמענה פעם נוספת (ראו בעניין זה: ע"א 534/69
אהרן שושני נ' יפה אלזם ואח', פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72
האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74
יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94
אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).
רקע עובדתי, השאלות שאינן שנויות במחלוקת ואלו ששנויות במחלוקת
4. הבקשה לביצוע השטר שהגישה התובעת, הייתה בקשר להמחאה בסך של 4,400 ש"ח, שניתנה לה על-ידי הנתבע. המחאה זו היא בגובה שכר-דירה לחודש, והיא אחת משתיים-עשרה המחאות שהפקיד הנתבע בידי התובעת על חשבון שכר הדירה שעל-פי הסכם שנחתם בינו לבין התובעת, עמד לשכור מהתובעת. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר שכאמור, התקבלה.
כפי שכבר נאמר, לאחר שבוטל פסק הדין שניתן בהיעדר הנתבע, תוקן כתב התביעה, כך שהועמד על סך של 13,200 ש"ח. סכום זה, על-פי האמור בתגובת התובעת להתנגדות לביצוע השטר, מורכב מסכומים אלו: חודש שכירות - 4,429 ש"ח; הפרשי שכר דירה, בשל השכרת הדירה לאדם אחר בסכום נמוך יותר - 4,060 ש"ח; תמורה עבור הריהוט שנתרם לארגוני צדקה, לאחר שהנתבע הודיע שאינו מעוניין לשכור את הדירה בעודה מרוהטת - 4,000 ש"ח.
5. בהתנגדות לביצוע השטר טען הנתבע בין השאר, כי משבוטל הסכם השכירות, והוא לא שכר את הדירה, הרי שלא קיבל תמורה בעד השטר. בסיכומי טענותיו של בא-כוחו, חזר הוא על כך שמדובר בתביעה שטרית, ומכאן שיש לבחון את התביעה ככזו. לפיכך לטענתו, משלא ניתנה תמורה בעד השטר, אין כל חבות על-פי השטר.
בהקשר זה יוער כבר עתה, כי אין מחלוקת שהצדדים הם צדדים קרובים לשטר. בנסיבות אלו, ניתן לבחון לא רק את העילות השטריות, אלא גם את עסקת היסוד שבין הצדדים. בענייננו, אין מחלוקת שהנתבע לא שכר את הדירה. המחלוקת סבה על אודות עסקת היסוד, ועניינה השאלה אם הופר ההסכם על-ידי הנתבע, ואם מטעם זה, הוא חב בתשלומים הנתבעים.
6. מקריאת תצהירי הצדדים וכך מקריאת פרוטוקול עדויות העדים, עולה כי באופן אמיתי אין מחלוקות עובדתיות של ממש בין הצדדים. גם אם בתחילה הייתה יריעת המחלוקת רחבה יותר, נראה שהצטמצמה לנוכח עדויות הצדדים.
בהסכם השכירות שנחתם בין התובעת לבין הנתבע ביום 28.11.2007, נקבע בין השאר, ששכר הדירה יהיה בסך של 4,400 ש"ח בכל חודש. הנתבע הפקיד בידי התובעת שתיים-עשרה המחאות שכל אחת היא בסכום זה, עבור שכר הדירה. ההמחאה הראשונה הייתה ליום 16.12.2007, ושאר ההמחאות היו בכל יום ה-16 לחודש שלאחר מכן.
7. עוד נקבע בהסכם שעל המשכיר להפקיד בידי התובעת ערבות בנקאית בסך של 15,000 ש"ח (סעיף 15.5 בהסכם) להבטחת קיום התחייבויותיו מכוח ההסכם.
אין מחלוקת בין הצדדים שהוראה זו, בדבר הצורך בהפקדת ערבות בנקאית על-ידי הנתבע, נקבעה על-ידי הצדדים בהסכמת שניהם, לאחר שהנתבע לא יכול היה להביא שני ערבים שיערבו לקיום כל חיוביו על-פי ההסכם (כך הגם שמתוך טעות, כפי שהעיד אלון כהן, בנה של התובעת (עמ' 18, שורה 21), לא נמחק סעיף 15.3 בהסכם, הקובע את הצורך בהחתמת שני ערבים).
סעיף זה, שעניינו הערבות הבנקאית, עמד בבסיס המחלוקת העיקרית שבין הצדדים. הנתבע טען שבתחילה נקבע שהערבות תהיה בסכום של 5,000 ש"ח, אך מאוחר יותר תוקנה לסך של 15,000 ש"ח בכתב יד, וכי לכאורה, אולץ להסכים לכך. עוד טען, שהערבות הבנקאית הייתה "תנאי מתלה" לקיומו של ההסכם, ומשלא המציא את הערבות, הרי שההסכם לא התקיים ולא נכנס לתוקף.
בעניין זה נעיר כבר עתה, שמקובלת עליי טענת בא-כוחה של התובעת, שאין מדובר בתנאי מתלה לקיומו של ההסכם, אלא באחד מן החיובים שנקבעו בהסכם. כך שאם לא קוים, ניתן לראות בכך הפרה של תנאי ההסכם.
בנוסף לכך, אפילו תוקן סכום הערבות מסך של 5,000 ש"ח לסך של 15,000 ש"ח, ונראה שתיקון זה לא היה שנוי במחלוקת, הרי שהדבר נעשה על דעת הנתבע. הנתבע עצמו העיד שבעת שפנה אל הבנק לקבלת הערבות הבנקאית, ביקש שתהא על סכום זה (עמ' 13, שורות 14-13). מכאן, שאין מחלוקת שהנתבע קיבל את התיקון, וניסה לפעול על-פיו.